פרוייקט שומר הנגב דו-קיום, חברתי-סביבתי
שותפים בפרוייקט | איך מגיעים | רקע על רמת חובב | שמור על קשר |
 
English  | ארועים קודמים  |  בתקשורת | תמונותעצומה



האג'נדה: "לכל ילד יש זכות לאוויר, מים ואדמה נקיים מרעלים מסוכנים כדי לחיות"
את, אתה
, אני ... זה בידיים שלנו :) !

 העצומה של שומר הנגב לחתימה

הסיירת הירוקה השמידו ב 15.12.05 את אוהל ההסברה של פסל שומר הנגב - פרטים


שומר הנגב עומד על המשמר מול רמת חובב
הפסל, שגובהו 17 מטר (כבית בן חמש קומות) הוצב בעזרת מנופי ענק. הפסל הוא בלתי ניתן להריסה.
האמן אמיליו מוגילנר: "שומר הנגב" מהווה סמל למאבק של אזרחים על הזכות הבסיסית לחיים בריאים.

 
בסמוך לפסל הוקם אוהל בדואי שייעודו אירוח בדואי בשם "אוהל שומר הנגב". באוהל  חומר הסברה, העצומה, ועוד. נשמח לראותכם.

תודה לכולם על התמיכה.

דרושים עוד 50,000 $ להשלמת מימון הפרוייקט,
אפשר ליצור קשר עימנו לקבלת פרטי חשבון בנק.


 

 - כתבות ווידאו לצפייה
Powered by

למה שומר הנגב הוקם ואיך
?

 

כתבה של חדשות HOT דרום ב-   27.11.05  -
 הכתבה  מיום ההרמה
.



 more photos
       
     



   
תודות רבות לחברת ISA KHOURY שבמבצע הנדסי בלתי רגיל הרימו את שומר הנגב.
המקצועיות ברמה בין-לאומית והתמיכה שניתנה מחברת
ISA KHOURY ו RIWAL
היו מכל הלב.
בשבילהם שומר הנגב הפך לאתגר.

משקל הפסל המדוייק  הוא
450 טון  וגובהו 17 מטר.


חרון אפו של "שומר הנגב" / נכתב ע"י מרים סמילן – אוצרת אמנות

 תווי פניו הקדמוניים של שומר הנגב, 450 טון של בטון יצוק וקונסטרוקציות ברזל, תבנית עשויה מ-1,400 טון עפר: 1000 טון אדמת נגב ו-400 טון אדמת חמרה, כל המסה הזאת מוצבת כפסל שאין לא הופכין אל מול האתר הארצי של פסולת רעילה ומפעלים כימיים ברמת חובב.

הפסל נוצר ע"י האמן אמיליו מוגילנר בשיתוף צי סמיטריילרים, מנופים וטרקטורים, עשרות מתנדבים תושבי הנגב, בדואים, ותומכים נלהבים במאבק למען איכות הסביבה.

בסיס הפסל רחב ומרמז על פירמידה שגובהה כ 17 מטרים. הראש מזכיר את דמויות ה"מואי" המונומנטאליות מאי הפסחא שגולפו מאבן וולקאנית לפני 1200 שנה.

אמיליו  מבקש להפוך אתר שנוי במחלוקת, המהווה מפגע תברואתי וסכנה ממשית לתושבי הנגב , לאתר תיירותי. לסקרנים המצטלמים בנקודה משמימה זו, לא תהיה ברירה אלא להריח את ריחם החריף והמבחיל של הכימיקאלים.

תפקיד שומר הנגב להתריע נגד הזיהומים הנגרמים על ידי המפעלים ולהישאר על כנו עד אשר יפסק ייצור החומרים המסוכנים ותושבי האזור יוכלו לנשום אוויר נקי.

הפסל הבנוי מחומרים גסים ובלתי חדירים מהווה נזק אקולוגי אפסי לעומת הנזק המתמשך שגורמת רמת חובב. הפסל מגלם בחובו כביש יצוק בצורת ראש אדם קדמוני שמטרתו לעצור את האוטוסטראדה לגיהינום. הפסל אינו בר-קיימא אך הוא סמל למאבק.

האג'נדה של מוגילנר היא: לכל ילד יש זכות לאוויר, מים ואדמה נקיים מרעלים מסוכנים כדי לחיות.  

פסל הבטון נוצק אל תוך תבנית חלולה שנחפרה במעמקי התל מבלי שלאיש, לא למוגילנר ולא לעשרות המתנדבים שסייעו בהקמה, יהיה מושג איך תיראה התוצאה הסופית...

במהלך בניית התבנית הבוצית חוללה התקוממות ואחד הבדואים טען שהפסל מנוגד לדת האסלאם מפני היותו "עבודת אלילים". לאחר דין ודברים החליט האמן לתת לשלושה מתנגדים חמש דקות להחריב את מה שניתן להרוס מהנגטיב (לפני היציקה).

בחמש דקות של מכות מקוש נהרסה עבודת עמל רב של ימים רבים. הבטון שנשפך אל תוך היצירה המוחרבת מעט, מגדיר מחדש את הפסל. ההרס כלול בעבודה. אמיליו אשר לדידו חמש דקות של הרס נחוו כנצח, השלים לבסוף עם שלמות היצירה המכילה בקרבה את ההרס ואי השלמות ומעידה על זעמם של מי שהתנגדו ויתנגדו לה.

אמיליו לא יכול לחתום על היצירה שבעיניו נוצרה כמעט מעצמה.

בימינו, אנו יכולים לקום בבוקר ולגלות שנוף ילדותנו הוחרב כהרף עין עבור עסקת הנדל"ן הבאה. הארכיאולוגיה המודרנית מכילה שרידים של מפעלים מזהמים, פלסטיק,חומרים שאין בהם שימוש, קרחות יער, ה"M" של מקדונלדס, שרידי מכוניות ששרתו את בעליהן נאמנה ושוב אין בהן צורך...

כל דבר נחשב "מדליק". כל רעיון שעולה על הדעת מובע במכשירים הסלולארים באין סוף מילים. החברות הסלולאריות מעודדות אותנו לצרוך הכול עד תום...לדבר עד שנגמרו לך המילים, לבטא עצמך תוך כדי גרימת כאב ראש מתמשך למאזין בצד השני.

אנו חיים בעולם דמיוני שבו מושא התשוקה אינו ניתן למימוש אלא לכמיהה בלבד....

כמיהה לדימוי המרצד על המסך, כמיהה להתעשרות פתאומית, כמיהה להארה, כמיהה לאהבה, כמיהה לשלום ובטחון...כמיהה לברוח לאי טרופי אשר אליו נשלח כתב, עיתונאי מטעם, לדווח כי הכל כשורה, כי לא הוצף בצונמי, שאפשר עוד לטוס בדקה התשעים במחיר מבצע לכל היעדים שיועדו לך....

באי הפסחא שבאוקיאנוס הפסיפי שבעבר היה כנראה מאוכלס גם ביערות, נותרו רק ה"שומרים" : פסלי ענק שנחצבו באבן וולקנית. פסלים אלו הינן עדות כואבת לתרבות אשר כילתה את עצמה לדעת, סגדה לאלילים ולעוצמה, שינעה את הפסלים הענקיים מאזור החציבה אל גדות האי במחיר כריתת כל היערות בכדי להוביל את הפסלים ליעדם.

כיום בשנת 2005 אנו סוגדים לעצמה הכלכלית, לשעתוק הטכני, למדיה, לצריכה האין סופית והקדחתנית של מוצרים (שבכדי לייצרם דרושים חומרי גלם המיוצרים במפעלים כימיים) שאין אנו צריכים אותם באמת  .... נשימתנו מתקצרת והולכת...

מזג האוויר והאקלים משתנה, החור באוזון גדל, נכדינו יהיו פגועים כרונית מהאנטנות הסלולאריות וארובות מזהמות שצצות כמו פטריות לאחר גשם. אנו כמהים לאותם דברים פשוטים שמהם התרחקנו: מגע, אהבה, אוויר לנשימה, מים ואדמה לגדל בה את הירקות והפירות שלנו...

אמיליו אומר:" בתרבות אשר סוגדת למפעלים כימיים, לחיי צריכה ומותרות, הפסל "שומר הנגב" יהיה עדות לגולם הקם על יוצרו. 17 המפעלים ברמת חובב הינם מטאפורה כימית לפסלים שלה סוגדת האנושות העיוורת שאינה רואה מעבר לחומר"

יצירת פסל מגלומאנית אינה מהשקפת עולמו של אמיליו אשר בחברה מתוקנת היה מעדיף להיות גנן אורגאני.

הפסל הינו אבולוציה של סדרת פסלים בשם השומרים שיצר האמן בשלבי ההתפתחות שלו כאמן המגייס את אומנותו למען מטרה קיומית והישרדותי.

הפסל הוא כלי מלחמה, עדות לגודל אסון אקולוגי מתמשך.

אותם עוברי אורח תמימים יימשכו על ידי חוש הראייה המתעתע אל המונומנט הספקטקולארי  כזבובים הנמשכים לגן השעשועים של "וורלד דיסני" אך ייאלצו להשתמש בחוש אחר, פחות מתעתע-  ניחוחם של מפעלי רמת-חובב! ...אותם משבי רוח מעוררי בחילה אשר נושמים בקביעות תושבי הנגב, אלו הם ריחות הרעל המתערבלים בניחוחות הטבון של הבדואים תושבי המקום.

פסל זה היא מחאה בלתי חולפת, בשונה מאייטם במהדורת חדשות או מאמר מרהיב בעיתון כלשהו.

"שומר הנגב", הבנוי מבטון מזוין, יהיה הבונקר של המלחמה באויב האמיתי של האזור: זיהום הסביבה,זיהום האוויר, זיהום המים וזיהום האדמה.

 


על רמת חובב: (לתמונות ועוד רקע על רמת חובב - לחץ כאן)

המאבק נגד הזיהום הסביבתי הוא מהמאבקים המרכזיים של התנועה הסביבתית. זיהום האוויר ממפעלי רמת חובב הוא חמור במיוחד. החומרים הנפלטים לאוויר ידועים כמחוללי מחלות ריאה, פגיעה בדרכי הנשימה, הגברת הסיכון להתקפי לב ועוד.
סקר שביצע משרד הבריאות לאחרונה גילה, כי ילדי הקיבוצים באזור חולים פי
2.6 יותר מאוכלוסיה דומה באיזורים אחרים. גם בקרב ילדי האוכלוסייה הבדואית חלה עליה בתחלואה.

האזור סביב רמת חובב הפך אזור אסון בריאותי ואקולוגי. בעלי המפעלים מתנערים מאחריות, ואף זוכים לשיתוף פעולה מצד רשויות השלטון. לאחרונה הודו בעלי המפעלים בכך, שאין להם פתרונות לזיהומים הקשים שנוצרים במקום, והציעו להזרים את הרעלים לים. הזרמה כזאת מנוגדת להתחייבות ישראל בהתאם לאמנת ברצלונה למניעת זיהום הים.

האוכלוסייה הבדואית השוכנת בסביבת רמת חובב היא קורבן קיצוני של אי-צדק סביבתי והיא הסובלת ביותר מהמפגעים.

היוצר:
אמיליו מוגילנר, אמן חברתי סביבתי, הוא יוזם הפסל והאחראי על הקמתו.
הפסל ניבנה בטכניקה שפותחה על ידי אמיליו, המשתמשת במיכון כבד ועבודות עפר כבדות, ויוצרת בסופו של דבר בסיס של תבנית, שלאחר עבודת הטרקטורים, מעוצבת בעבודת יד. פסלי סביבתיים אחרים בטכניקת השומרים (אך קטנים משמעותית מהשומר הנוכחי)  של אמיליו הוקמו בבת חפר מול כביש חוצה ישראל ובנס ציונה ליד גבעות הכורכר, ובעמק הטל - קהילה אקולוגיה ואמנות, מרכז שהוקם ע"י אמיליו בשטחו הפרטי.



שותפים בפרוייקט:
 
 מועצה אזורית רמת נגב, עמק הטל, מרכז השל, אדם טבע ודין, מגמה ירוקה, בר-בטון טללים,
נוער רמת-נגב, שבט אל-עזזמה, מתנדבים מכל הארץ ורבים נוספים.

            


* להכללה ברשימת התפוצה של זמן נשימה 1 -  אנא שלחו ל  team@1breathtime.com אימייל עם הנושא:  צרף - שומר הנגב

להסרה שלח אי מייל עם המילה REMOVE