A revolutionary discovery in the world of Art ...



English | Japan |

Home | Manifesto | Paintings | Events


מניפסט זמן נשימה 1


השנה היא 2004,
ולציויליזציה המודרנית ניתן זמן נשימה 1 ככלי להבנת החידלון.

מהלך חיים שלמים מתומצתים לזמן נשימה 1, לרגעי שיא כתפילה ויזואלית המקבילים להארה מהבנת ה"אין זמן" לשנות את דרך חיינו ההרסנית הצורכת מעל הנחוץ לקיומנו.

האזרח לוקח נשימה לריאותיו ומתחיל ליצור עם כל מה שהכין מבעוד מועד. במהלך היצירה החמצן נשרף ומתחלף ב 2CO, המצב יוצר אפקט של תנועה ראשונית והישרדותית שמתגברת ככל שהאזרח נלחם על חייו מול היצירה – וכך נוצר המומנטום ההישרדותי שהוא ההשתקפות הראליסטית של מציאות ה"אין זמן". זמן נשימה 1 היא זן ודרך חיים שאינה לוקחת כמובן מאיליו את הנוצר על ידי הציויליזציה המודרנית.

ככל שהפורמט גדול יותר כך החמצן במהלך היצירה נשרף מהר יותר, ככל שהציויליזציה המודרנית מנצלת את משאבי האדמה מהר יותר, כך מתקצרת נשימתה.

כשנגמרת הנשימה מסתיימת היצירה (לפעמים גם עד איבוד ההכרה)
כשלאחריה אין לגעת, היצירה היא טוטאלית כחותם של ההויה של אזרח במימד של זמן נשימה 1, שהוא זמן העכשוי.

בשחר האנושות היה לאדם קצת מידע והרבה זמן.
כיום שיא המידע, שיא הטכנולוגיות אך אין זמן.


זרם זה נהגה ע"י אמיליו מוגילנר , עודכן ב 3 במאי 2004